tag:blogger.com,1999:blog-28149529317816223.comments2009-02-04T10:21:14.568-08:00kikahttp://www.blogger.com/profile/10284231061063615522noreply@blogger.comBlogger35125tag:blogger.com,1999:blog-28149529317816223.post-21071695743817619402009-02-04T10:21:00.000-08:002009-02-04T10:21:00.000-08:00מה זאת אומרת: אולי נהיה אחת בשביל השנייה. ברור, זה מה שאנחנו עושות, בתורות ובהחלפות. לפי התור של כל אחת להיות h קטן.<BR/>תודה לאלוהים ולאלה על כל החברות שלי שאני יכולה לשים עליהן ראש כשיוצא. <BR/>וברגעים אחרים, כמו אתמול נוהגת הביתה אחרי 12 שעות עם יולדת קשה במיוחד, מותשת רעבה, לבית ריק מבולגן ובלי אוכל, לשתי ילדות שצריך לתת להן ארוחת ערב ותשומת לב ולעצמי להכין משו להכניס לבטן ולהתרחץ, ורק מתה שמישהו יעשה לי תה, יוריד לי את המגפיים וייגע לי בשכמות הדואבות - אז מרגעים כאלה נבנית העוצמה שלי. החוסר הזה בונה לי חוסן. ונכון שזה לא נוח וכואב ועצוב לפעמים, אבל אז יכולה להרים טלפון לאחות לחברה וללכת לשים ראש.גלוnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-28149529317816223.post-48253671657502230072009-02-03T00:54:00.000-08:002009-02-03T00:54:00.000-08:00אני חושבת שהדבר הכי דומה זה אחות גדולה. וגם לא באופן עקבי, אלא רק לעיתים ספורדיות. יש רגעים כאלה עם אחות גדולה שנותנים את הדבר הזה. אבל בעצם עם כל השאנטי אומרים לנו - אם אין אני לי מי לי...טליהnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-28149529317816223.post-71661253900120344012008-12-31T14:30:00.000-08:002008-12-31T14:30:00.000-08:00קיקה יקירתי, חיבוק גדול. אני ממש רואה את שתיהן בתוכך. מתחלפות תדיר. קריסה לתוך עייפות ומבט עצוב ואבוד, ולמחרת בבוקר שימחת חיים ומרץ שמספיקים לשישה אנשים. מתוקות שלי שתיכן. יש אותן גם בתוכי. גם אני מעדיפה באופן סוחף את הגדולה, ןמתקשה לתת זכות קיום לקטנה. בדיוק עכשיו חזרתי מסריקת מערכות ראשונה. הרופא אמר שיש לי- בת! שזה ממש משמח. הוא גם ראה מום קטן בלב. שזה מדאיג וקצת עצוב. אני מקווה שהקטנה הזאת תהיה בסדר. חזקה למרות הפגיעות שלה. כמונו. שגית.sagithttp://www.blogger.com/profile/07795338827236028560noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-28149529317816223.post-28830478071925852482008-12-31T00:33:00.000-08:002008-12-31T00:33:00.000-08:00קיקה מותק אחת,<BR/>את כותבת כל כך מבפנים, שזה עושה צמרמורת.<BR/> <BR/>כולם נראה לי, אני בטוח, הולכים עם הילדה שבפנים כל הזמן. אני חושבת שאחרי שהיא ישבה במרתפים של חיינו ומשכה בחוטים, עכשיו היא יותר באור ויותר מקובלת ויותר מובנת - כל אחת בזכות העבודה שהיא עשתה. <BR/>וגם אני חושבת שהילדה הזו אחראית לגמרי, ובזכותה, חיה ובועטת האשה הזו שאת אוהבת. <BR/>אז אני אומרת: די להפרדה. זו אותה אחת, במישורי מציאות אחרים. במישורי מחשבה ותודעה אחרים. אותה אחת בדיוק. אחת לא יכולה בלי השנייה. תחשבי על זה רגע.<BR/>ואני מבחינתי אוהבת אצלך את שתיהן. אוהבת לראות את הילדה מבליחה לה מבין האיילה חסון שאת, ואז הכל נעשה מאד חינני כשאת מתפרעת ומדברת בחוסר טאקט וכו'. רואים מאיפה זה בא וככה זה מקסים ולגיטימי.<BR/>יכולה לדבר איתך על זה עד מחר אבל חייבת לרוץ.<BR/>אוהבת אותך<BR/>נשיקות<BR/>גלוגלוnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-28149529317816223.post-73749729504876832702008-12-30T00:23:00.000-08:002008-12-30T00:23:00.000-08:00גם אצלי.<BR/>גם אצלי יש את הבוגר האחרי השמח והאופיטמי. <BR/>אבל לפעמים זה מגיע בלי התראה, זה כמו שמגיעם הסוהרסנים וכל השמחה והאפוטימיות נעלמת מהעולם. מרגיש לבד, מאויים.<BR/>במצבים האלה למדתי להגיד "ברוך הבא שד שלי, אתה תשאר פה קצת ותלך ואני בנתיים אלך לישון בשביל לא לקלקל ולהפחיד".<BR/>אז נשיקות וחבוקים אחותי הקטנה. אנחנו אף פעם לא לבד.<BR/>:)<BR/>אלישיאלישיnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-28149529317816223.post-82918396761817947342008-12-29T23:13:00.000-08:002008-12-29T23:13:00.000-08:00אני אוהבת ומחבקת גם אותה וגם אותה. זו דוגמא מצויינת שהשלם גדול מסה"כ חלקיו. תודה שאת כותבת וגם משתפת. נשיקות.אפרתnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-28149529317816223.post-73155644662695809262008-11-16T00:26:00.000-08:002008-11-16T00:26:00.000-08:00אחותי המתוקה. מרגש וחזק. חיבוקים ונשיקות.אלישיnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-28149529317816223.post-40774728352866881502008-11-04T07:55:00.000-08:002008-11-04T07:55:00.000-08:00קיקה, את התגלמות מחזוריות החיים. בגילגול אחד. זה מדהיםטליהnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-28149529317816223.post-77593382649106905492008-11-04T06:57:00.000-08:002008-11-04T06:57:00.000-08:00אוח מותק.<BR/>דמעות.<BR/>את כזו מדהימה.Anonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-28149529317816223.post-6613891974066123422008-10-06T06:49:00.000-07:002008-10-06T06:49:00.000-07:00נכון שזו תקופה כזו של עומס. אבל בכל זאת, לא יפה להזניח ככה את הבלוג. רוצה עוד!ofer kahanahttp://www.blogger.com/profile/12761062092981337957noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-28149529317816223.post-33375984010220252762008-09-24T07:40:00.000-07:002008-09-24T07:40:00.000-07:00שיו אחותי הרגת אותי.<BR/>והכי הרבה בגלל הסיום.<BR/>תודהgalunoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-28149529317816223.post-64588054870386841612008-09-17T05:28:00.000-07:002008-09-17T05:28:00.000-07:00כן.galunoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-28149529317816223.post-632162036330001092008-09-14T09:35:00.000-07:002008-09-14T09:35:00.000-07:00ישוחרר פרק ב' לאלתר!ronithttp://www.blogger.com/profile/04724547149140087534noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-28149529317816223.post-70098538079447203552008-09-01T20:57:00.000-07:002008-09-01T20:57:00.000-07:00רק ברכה קצרה כדי שתדעי שגם אני קורא את הבלוג שלך, ונהנית מכושר הביטוי שלך, ומאומץ הלב שיש לך בהתייחסות אל כל מיני דברים מן החיים... ואם ארגיש שיש לי צורך להגיב, להוסיף מילה, לא אהסס. בינתיים, שולח נשיקה ווירטואלית דרך חלל הבלוגוספר, שמעוןשמעוןnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-28149529317816223.post-45191423622906648462008-08-31T11:58:00.000-07:002008-08-31T11:58:00.000-07:00אחותי האמיצה!!!אלישיnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-28149529317816223.post-1749393847915417442008-08-27T07:58:00.000-07:002008-08-27T07:58:00.000-07:00אביגיל לך אני יענה למרות שגלו מנסה לתרבת אותי לחוקי המשחק של הבלוגירם.....<BR/>אז את לא היחידה שחושבת ככה ואני אפילו מבינה אחרי מאמץ, מה כוונתך. אני לא רוצה לבוא בעדינות, אני אוהבת את ה...לא הייתי קוראת לזה גרזן דווקא, אבל את הבוטות...<BR/>אני רק לא רוצה לפגוע באף אחד, לזלזל או להעליב, זה לא לגיטימי בעיני ואם אכן עשיתי זאת אז אני מתנצלת.<BR/>לגבי הסגנון, זה עינין של טעם ולגבי המארי אנטואנטיות, אני כמוך טוענת שזה עמוק, אני גם מספרת על התגליות שלי בתחום(העמוקות). אני אוהבת פרוע, לא פוליטיקלי קורקט , אני כולי בלהעביר רעיון, לא מלוטש, אסוציאטיבי, מהבטן. ולי זה יוצא ככה ולא בעדינות.<BR/>אני בדיוק מרגישה שהעומק הזה שגורם לנו לבחור, או לא לבחור, הוא הנושא ואותו אני רוצה להעלות למודעות שלי ושל מי שרוצה.אני אוהבת את הטקסטים של "הסדנאות" ואני לא מזלזלת בהם, אם הם נכונות עבורי...<BR/>נשיקות.kikahttp://www.blogger.com/profile/10284231061063615522noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-28149529317816223.post-21008336176274998412008-08-25T09:10:00.000-07:002008-08-25T09:10:00.000-07:00אני שמחה במה שאני עושה עכשיו כשאני גדולה, זה מה שאני מרגישה בכל פעם, דקה לפני שאני מניחה ידיים. מרגישה ששם העוצמה והיכולת המזוקקים והטהורים ביותר שלי, הבלתי אמצעיים, שלא קשורים לעולם הקופצני שבחוץ. ועדיין, כשאני אהיה עוד יותר גדולה אני רוצה להיות משו אחר, כך נראה לי. לא רוצה להרגיש אף פעם שנחתתי בנקודה הטובענית של להיות מרוצה מאיפה שאני נמצאת. או כמאמר השיר, moving, just keep moving...<BR/>וכמה הערות:<BR/>1. למה לא תתחילי גם להגיב בבלוג של עצמך? ככה את זורקת טקסטים ואחר כך נעלמת? לא קראת בספר הידוע "חוקי הבלוגר, חובותיו וזכויותיו" איך מתנהגים?<BR/>2. הטלפון צלצל אז שכחתי. ניצלת הפעם.<BR/>נשיקות רבותגלוnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-28149529317816223.post-18457411125426481682008-08-24T12:26:00.000-07:002008-08-24T12:26:00.000-07:00איזה קטע, את מוציאה ממני תגובות בכתב. לא מצליחה להשאר אדישה לדברייך.ובכן, יש משהו קצת מארי-אנטואנטי בפוזיציה הזו שלך. קשה לי להאמין שאת באמת חושבת שהקצב הזה הכין לעצמו טבלת אפשרויות, והכי הדליק אותו לשחוט תרנגולות. לדעתי הסיבות ל-למה אנשים עובדים במה שהם עובדים הן תמיד עמוקות. כמו גם היחסים עם כסף והדרכים להשיג אותו.<BR/>אני מסכימה שתמיד כדאי לחתור להגשמה ולמימוש וכל המילים של הסדנאות, (וזה גם מה שאני בעצמי משתדלת לעשות). אבל אולי לא חייבים לגשת לעניין הזה עם גרזן ביד, אלא קצת יותר בעדינות. מה דעתך?<BR/>אשמח לשמוע.<BR/>שלך<BR/>אביגאביגnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-28149529317816223.post-54727130151232759922008-08-17T07:49:00.000-07:002008-08-17T07:49:00.000-07:00קיקוש, מתי נוסעים ליוון? אני גם רוצה לבוא :)<BR/>אני מוכנה להיות בתפקיד המתעדת. אני אכתוב בלוג, אצלם אתכם. דברים כאלה.<BR/><BR/>את יותר מדי זמן בחנה-פארדש....<BR/><BR/>עפר, קח אותה לפריז. דחוף.טליהhttp://www.habitu.org/blognoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-28149529317816223.post-89236744258535472372008-08-16T21:12:00.000-07:002008-08-16T21:12:00.000-07:00דמעות על הבוקרronithttp://www.blogger.com/profile/04724547149140087534noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-28149529317816223.post-72769527608203992802008-08-16T14:21:00.000-07:002008-08-16T14:21:00.000-07:00הי קיקה, איזה יופי את כותבת. לקרוא אותך זו חוויה סוחפת. הנסיעה ליון נשמעת כמו צעד גדול וחשוב ואמיץ.בכל עניין המכשפיות (מצחיק, המילה מכשפיות מכילה את המילה שפיות...) אני מודה שהטולרנטיות שלי מוגבלת מעט, אבל הנה הזדמנות להתעלות על עצמי ולפרגן. אז בקיצור אני מאחלת לך בהצלחה במסע שלך, ומחכה לקרוא עוד. נשיקות. אביגAnonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-28149529317816223.post-514084204990647832008-08-16T14:17:00.000-07:002008-08-16T14:17:00.000-07:00איזו תמונה... בטוח ראו אותה בשמיים.שגיתnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-28149529317816223.post-17972941057854844892008-08-16T13:50:00.000-07:002008-08-16T13:50:00.000-07:00נזכרתי כמה אני אוהב את הכתיבה שלך קיקה.<BR/>מאחל נסיעה מוצלחת ליוון, מרגש.אביחיhttp://www.blogger.com/profile/15457372449106577306noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-28149529317816223.post-17984855016465893372008-08-16T13:44:00.000-07:002008-08-16T13:44:00.000-07:00ולמי את קוראת מכשפה, למי?! תיזהרי לא ליפול לסיר עם מרק לטאות ושערות דרקונים!<BR/>או בקיצור, דברי נקי!גלוnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-28149529317816223.post-74355376855384791782008-08-16T13:42:00.000-07:002008-08-16T13:42:00.000-07:00ראשונה (יש!)<BR/>אסתר אהובתי, כמה אומץ ויושר לב, זה מרגש מאד ללוות ולקרוא ולשמוע.<BR/>פגשתי היום חגב, אלו שקופצים, ונזכרתי בך שזה מה שאת עושה עכשיו, קפיצה קוואנטית בהתפתחות, ריפוי לעצמך, לבנות (תמונה מדהימה) ואחורנית לכל מי שצריכה שם, אמא, סבתא ומי יודע מי עוד.<BR/>ואחותי נאוה אכן אין בכלל ממה לפחד ממנה, רק טוב, רק טוב, ואולי בדרך קצת קוצים בגרון (זה לא כל כך נעים לראות צ'קרה סגורה) אבל שווה כל מאמץ.<BR/>מאד מרגש הסיפור הזה והתיעוד שלו והכל. שרופה עלייך אחותי.גלוnoreply@blogger.com